<%@Language="vbscript" codepage=65001 %> <% Response.Charset = "utf-8" %> DIABETES INSIPIDUS

דיאבטיס אינסיפידוס (Diabetes Insipidus) - העובדות


דף הבית

עובדות על היסטיוציטוזיס של תאי לנגרהנס

מהו היסטיוציטוזיס של תאי לנגרהנס (LCH)?

דיאבטיס אינסיפידוס (Diabetes Insipidus) - העובדות

צור קשר

הסכם שימוש באתר

דיאבטיס אינסיפידוס (Diabetes Insipidus) - העובדות

מהי דיאבטיס אינסיפידוס?

חלק מהחולים במחלת היסטיוציטוזיס עם תאי לנגרהנס (Langerhans cell histiocytosis) מפתחים הפרעה במאזן המים בשל חסר בהורמון ואזופרסין. הפרעה זו מכונה "דיאבטיס אינסיפידוס". אזורים מסוימים מפרישים הורמון זה במרכז המוח ולאחר ההפרשה הוא נאגר בבלוטת יותרת המוח. ברוב המקרים, ההיסטיוציטים מזיקים לאזור שמייצר את ההורמון במוח, או לבלוטת יותרת המוח, שם ההורמון מאוחסן. הורמון זה חיוני לשם שמירה על מאזן המים ובתאי הגוף ובנוזליו.

כיצד מושפע הגוף מדיאבטיס אינסיפידוס?

ללא הפרשה נורמלית של ואזופרסין, המכונה גם antidiuretic hormone (ADH), הכליות מאבדות כמות רבה של מים (מה שמתבטא כמתן שתן מרובה), ובעקבות כך הדם הופך למרוכז יותר. איבוד הנוזלים גורם בעצם להתייבשות ובסופו של דבר, להגברה בתחושת הצמא.

מהם התסמינים של דיאבטיס אינסיפידוס?

חולים בדיאבטיס אינסיפידוס מתלוננים על תחושת צימאון מתמשכת שעליה הם מנסים להתגבר על ידי שתייה מרובה. מצב זה מכונה "פולידיפסיה". יש חולים ששותים כוס מלאה של מים כל 10-20 דקות. יש דיווחים על ילדים ששתו ישר מהברז, מכלים של חיות וממקורות אחרים של מים בתוך הבית ומחוצה לו, כאשר ניסו למנוע מהם שתייה.

במקביל לשתייה המרובה מופיעה גם השתנה מרובה (פוליאוריה). עושה רושם כאילו המים פשוט עוברים דרך הגוף. החולה עשוי להתייבש, לאבד משקל, להתלונן על יובש בפה ועל חולשה.

לא כל החולים בהיסטיוציטוזיס עם תאי לנגרהנס מפתחים דיאבטיס אינסיפידוס. הערכות אומרות כי אחוז החולים עם LCH שמפתח דיאבטיס אינסיפידוס עומד על בערך 30%, כאשר הטווח נע בין 5% ל-50% במחקרים שונים.

לפעמים מופיעה דיאבטיס אינסיפידוס לפני LCH, אולם בדרך כלל הוא מתפתחת בתוך 4 שנים מהופעת LCH. צימאון מוגבר והשתנה מרובה מופיעים רק כאשר אבד יותר מ-80% מתפקוד בלוטת יותרת המוח. ברוב המקרים עם פגם כזה בתפקוד כבר לא ניתן לטפל. לעתים ניתן לאבחן גם דיאבטיס אינסיפידוס חלקית, כאשר היכולת התפקודית לא אבדה לחלוטין.

דיאבטיס אינסיפידוס יכולה להתפתח הן בילדים והן במבוגרים עם LCH

האם ניתן למנוע את הופעת הדיאבטיס אינסיפידוס?

אין אפשרות לאבחן דיאבטיס אינסיפידוס לפני שמופיעים התסמינים של שתייה והשתנה מרובה. כאשר מופיעים תסמינים אלו, רוב המקרים כבר לא ניתנים למניעה.

כיצד מאבחנים דיאבטיס אינסיפידוס?

שלב ראשון באבחנה הוא קביעת תצרוכת הנוזלים היומית ואיבוד הנוזלים היומי, בנוסף למדידת מאזן המים בדם ובשתן לאחר 7 או יותר שעות צום. בחלק מהמעבדות ניתן להשתמש בבדיקת תכולת ואזופרסין בשתן לאחר צום כדי לאבחן את המחלה. ישנה בדיקת הדמייה חדשה ומיוחדת (MRI) שעשויה להדגים את השינויים האופייניים לדיאבטיס אינסיפידוס במוח ובבלוטת יותרת המוח. יש צורך במחקר נוסף על מנת שניתן יהיה להתאים בין השינויים הנצפים בהדמיית המוח ובין המחלה. כיום תולים תקוות רבות בכך שבדיקת ה- MRI תוכל לשפר את יכולת האבחנה של חולים עם דיאבטיס אינסיפידוס.

האם דיאבטיס אינסיפידוס דומה למחלת הסוכרת הרגילה?

לא! מדובר בשתי מחלות שונות. אלא ששתיהן יכולות לגרום לתסמינים זהים - שתייה והשתנה מרובה. דיאבטיס אינסיפידוס נגרמת על ידי חסר בהורמון ואזופרסין, ואילו סוכרת נגרמת על ידי חסר בהורמון אינסולין. השוני בין המחלות מתבטא גם בדרכי האבחנה והטיפול.

כיצד מטפלים בדיאבטיס אינסיפידוס?

בדרך כלל הטיפול במחלה הוא על ידי מתן של ואזופרסין סינטטי, שיכול להינתן בכמה דרכים: 1) תרסיס לאף - שאיפת כמות מדודה של החומר לתוך נחירי האף, שם הוא נספג היטב על ידי הרקמה המצפה את מערות האף; 2) כדורים לבליעה; 3) דרך הוריד. ברוב המקרים ההורמון הסינטטי נייד וניתן לקחת אותו לטיולים, או כאשר יוצאים מן הבית לכל מטרה אחרת, אפשר גם לאחסן אותו בחדר האחות בבית הספר. תפקידם של טיפולי כימותרפיה סיסטמית ושל טיפולים בהקרנה לאזור הפגיעה שמסביב לבלוטת יותרת המוח נתון עדיין במחקר. ברוב המקרים בהם נוסו טיפולים אלו לא נמצאה הטבה במצב החולים.

התמודדות עם השפעותיה היומיומיות של מחלת הדיאבטיס אינסיפידוס

למעשהת מרגע שמתחילים את הטיפול בואזופרסין נעלמים סימני המחלה. עם זאת, בנסיבות מסוימות, התסמינים של המחלה, שתייה והשתנה מרובה, עשויים לשוב זמנית.

במידה והחולה מצונן, הואזופרסין מתקשה להיספג דרך רירית האף, ועל כן האפקט שלו מופחת. מסיבה לא ידועה, ישנם ימים בהם האפקט של הואזופרסין אינו מחזיק מעמד בין נטילה אחת לבאה. אם זה מתרחש לעתים קרובות, יש בכך משום איתות לצורך להעלות את המינון או את התדירות של השימוש בואזופרסין, ועליך לדון בכך עם הרופא המטפל.

החזרה הפתאומית של התסמינים עשויה להביך את החולה, שכן היא עשויה להתרחש בעיתוי לא נוח, כמו בזמן קניות או בבית הספר. תכנון מראש יכול לסייע רבות להתגבר על אי נעימות זו.

במידה וישנו ילד בבית הספר שחולה בדיאבטיס אינסיפידוס, חשוב להודיע למורה ולרשויות בית הספר על הבעיה ועל הצורך הדחוף לעתים לשתות או לצאת לשירותים. גם כאן, תכנון מוקדם ותיאום עם בית הספר עשויים להפחית דאגות אלו.

ישנה אפשרות למנת יתר של ואזופרסין סינטטי. חולים שלקחו מנת יתר מרגישים רדומים ואינם נותנים שתן. במידה ומתעוררים ספקות לגבי יעילות הטיפול בואזופרסין, חשוב לציין זאת בפני הרופא. ייתכן שיש צורך בהערכת המינון ודרך המתן של התרופה.

חזרה לעמוד הבית